במחצית השנייה של המאה ה-19 יש התעוררות לאומית כללית באירופה. במקביל מחריפה האנטישמיות במדינות אלה ולכן מתגבשת תנועה יהודית ציונית שמטרתה להשיג מדינה לעם היהודי ואלה הגורמים:

  1. אנטישמיות- האנטישמיות המודרנית של המאה ה- 19 שהיא על רקע לאומי מדעי קבעה שהיהודים שייכים לגזע נחות וללאום שונה. זוהי תוצאה של כשלון האמנסיפציה שלא התקבלה ע"י החברה (הנוצרית). האמנסיפציה גרמה לקנאה שהובילה לשנאה. היהודים מבינים שהאנטישמיות לא תעלם ולכן יש צורך בהקמת מדינה שתהיה יהודית
  2. כשלון האמנסיפציה- בעקבות האמנסיפציה שניתנה ליהודים במאה ה- 19 באירופה, הוענקו ליהודים זכויות בתחומים שונים. האמנסיפציה הייתה חוקית אך לא חברתית. החברה דחתה את היהודים והגבירה את האנטישמיות. היהודים הבינו שהאמנסיפציה נכשלה והיא זאת שהביאה להתגברות השנאה ולזה שהם לא רצויים באירופה ולכן התחילה להתגבש תנועה ציונית שמטרתה למצוא מדינה אך ורק ליהודים.
  3. התעוררות לאומית כללית באירופה- במאה ה- 19 החלה התעוררות לאומית כללית באירופה, החלו מאבקים לאומיים של מיעוטים שונים במטרה לזכות בעצמאות מדינית. היהודים הבינו שהם לא שונים ממיעוטים אחרים ולכן גם להם מגיעה מדינה. וזה גרם להם להצטרף לתנועה הציונית.
  4. הכמיהה לציון- מאז ומתמיד שאפו היהודים לעלות לארץ ישראל. אולם הם טענו שרק לאחר שהמשיח יבוא הם יעלו לארץ ישראל ותקום בארץ מדינת הלכה (דתית). אולם האנטישמיות באירופה גרמה לחלקם להבין שקודם עליהם לעלות ארצה ורק לאחר מכן יגיע המשיח.

דפוסי פעילות ציונית בגולה

דעתו של הרצל לפי הספר מדינת היהודים:

עד פרשת דרייפוס ב- 1894 ההתבוללות הייתה הפתרון לאנטישמיות.

לאחר משפט דרייפוס- האמנסיפציה נכשלה, היא לא הפתרון לסיומה של האנטישמיות אלא האמנסיפציה החריפה את האנטישמיות.

האמנסיפציה הייתה חוקית ולא חברתית.

הפתרון: מציאת טריטוריה שתהייה שייכת רק לעם היהודי.

הצעה: ארץ ישראל או ארגנטינה- היהודים יבנו את המדינה מהיסוד.

הרצל פעל בשני מישורים:

מישור ארגוני- הוא כינס קונגרס ציוני שתפקידו היה לדון בסוגיית העם היהודי ובנוסף תפקידו של הרצל היה גם להקים מוסדות ציוניים שיעזרו לו (לקונגרס).

מישור דיפלומטי- הרצל נפגש עם מנהיגים ממדינות שונות במטרה להשיג צ'רטר על ארץ ישראל.

צ'רטר- זיכיון, אישור להתיישבות חוקית בארץ ישראל.

מטרתו של הרצל- להשיג צ'רטר על ארץ ישראל מידי הטורקים (שלטו אז בארץ) ושאף להכרה בינלאומית מטעם המעצמות. הוא רצה שהמעצמות יכירו ביהודים כעם וכעם הם זכאים למדינה כשאר העמים. ורק לאחר שיקבלו את הצ'רטר תהיה עלייה לארץ ישראל (עלייה סלקטיבית של עובדי אדמה ובעלי מלאכה שיכינו את המדינה לקראת עלייה המונית).

הספר מדינת היהודים:

בשנת 1896 כתב הרצל את ספרו מדינת היהודים שבו הוא הציג את בעיית היהודים שהיא האנטישמיות ואת הפתרון המדיני לבעיה: הענקת ריבונות טריטוריאלית לעם היהודי, כלומר נתינת שטח לעם היהודי ושהיהודים יבנו אותה מהיסוד. הרצל הציג שתי אפשרויות ארגנטינה וארץ ישראל.

הקונגרס הציוני הראשון בבאזל (1897)

הרצל כינס את הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 בבאזל שבשוויץ. לקונגרס הגיעו כ- 200 יהודים ממזרח וממערב אירופה.

מטרותיו של הקונגרס:

המטרה העיקרית של הקונגרס נאמרה במשפט: "הציונות שואפת להקים לעם היהודי בית מולדת בארץ ישראל שיהיה מובטח ע"פ משפט הכלל.

  • ליצור במה פומבית למצוקת היהודים- זו פעם ראשונה שמתכנס קונגרס ציוני שדן רק בבעיית היהודים
  • לעודד הכרה בינלאומית- להביא את רעיון הציונות למודעות כלל עולמית
  • ליצור מסגרת ממסדית- להקים מוסדות ציונים שיארגנו ויפעלו למימוש הרעיון הציוני

במהלך הקונגרס גובשה תכנית שזכתה לשם: "תכנית באזל". בתכנית הוגדרו מטרות התנועה הציונית והאמצעים להגשמת המטרות.

החלטותיו של הקונגרס ("תוכנית באזל")

  • ישובה של ארץ ישראל ע"י יהודים עובדי אדמה ובעלי מלאכה
  • ארגון היהדות וגיבושה ע"י מפעלים מקומיים בהתאם לחוקי כל ארץ וארץ
  • חיזוק הרגש הלאומי היהודי וההכרה הלאומית
  • ביצוע פעולות הסברה בקרב הממשלות בעולם למען השגת הסכמתן לציונות

הישגיו החשובים של קונגרס באזל:

  • ייסוד "המדינה היהודית"- בבאזל הונח הבסיס למדינה שבדרך. לאחר הקונגרס כתב הרצל: "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים".
  • פריצה אל דעת הקהל הבינלאומית- הקונגרס הביא לכך שהמעצמות החלו לראשונה לראות בציונות תנועה לאומית לכל דבר
  • הנהגה לאומית- הקונגרס שימש כאסיפה לאומית והוקמה בו הנהגה לאומית אשר ביטאה את השאיפות הלאומיות של העם היהודי (לעם היהודי נולד פרלמנט)
  • ייסוד ההסתדרות הציונית- הגוף המבצע של הציונות. מוסדותיה העיקריים של ההסתדרות הציונית היו: הוועד הפועל הציוני, הוועד הפועל המצומצם ועוד.

המסגרות הארגוניות ומוסרות התנועה הציונית שהוקמו במסגרת תוכנית באזל:

ב1897 נפתח הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, בקונגרס השתתפו 197 צירים נציגי האגודות הציוניות בעולם. בקונגרס זה הוקמה "ההסתדרות הציונית העולמית" ונקבעו מוסדותיה הנבחרים של ההסתדרות. בקונגרסים שהתקיימו לאחר הקונגרס הראשון הוקמו מוסדות נוספים של התנועה הציונית. להלן חלק מהמוסדות הללו:

הקרן הקיימת לישראל (קק"ל)- מוסד ציוני שהוקם ב- 1901 בקונגרס הציוני החמישי. פעולותיו היו גאולת אדמות (קניית אדמות) בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות ולנטיעת יערות. מטרה נוספת של קק"ל הייתה להפוך את אדמות ארץ ישראל לקניין הלאום היהודי, קניין שאינו ניתן למכירה אלא לחכירה בלבד (אפשר רק להשכיר את האדמות ולא למכור).

בנק אוצר ההתיישבות היהודית- גוף ארגוני פיננסי שהווה את הבנק הציוני הראשון והוקם בשנת 1899 בקונגרס הציוני השני. תפקידו היה לגייס כספים בעיקר מיהודים עשירים כדי לממן את פעולותיה של ההסתדרות הציונית העולמית.

הועד הפועל הציוני- הועד הפועל הציוני הוא הגוף המבצע של הקונגרס הציוני ותפקידו היה לבצע את החלטות הקונגרס.

פעילותו הדיפלומטית של הרצל להשגת צ'רטר

בשנים 1898-1904 קיים הרצל סדרה של מפגשים עם מנהיגים בעולם במטרה להשיג צ'רטר.

לפי תפיסתו של הרצל ניתן להשיג צ'רטר כי ליהודים ולעמים אינטרסים משותפים.

המישור הפנימי היהודי

הרצל כינס קונגרס ציוני שבו נקבעה "תכנית באזל" והוקמו מוסדות התנועה הציונית. מוסדות שפעלו להקמת הבסיס למדינה שבדרך.
המישור הבינלאומי- פעילות מדינית להשגת הצ'רטר

פעילותו הדיפלומטית של הרצל -גרמניה

הרצל נפגש פעמיים עם הקיסר הגרמני ב- 1898.

מדוע פנה הרצל לגרמניה?

לגרמניה היו קשרים כלכליים וצבאיים עם האימפריה העותומנית.

טיעוניו של הרצל בפני הקיסר הגרמני:

· הפצת התרבות והלשון הגרמנית.

פינוי מקומות תעסוקה.

· פתח להחדרת מוצרים גרמניים ולהעמקת קשרי המסחר עם האזור.

· היהודים החיים בגרמניה יעברו לא"י,ובכך תיפתר בעיית האנטישמיות.

הקיסר דוחה את הצעת הרצל- התנגדות התורכים עלולה שלים קץ ליחסים המיוחדים בין גרמניה לתורכיה.

הפעילות הדיפלומטית של הרצל-תורכיה

הרצל פנה אל התורכים מכיון שהם היו אז אלה ששלטו בארץ.

הרצל נפגש פעמיים עם השולטאן התורכי והציע לו:

· שיפור המצב הכלכלי של האימפריה באמצעות הון יהודי

· ישוב א"י יגרום לפריחה של הארץ והאזור כולו

השולטאן דחה את ההצעה המקורית של הרצל.

· השולטאן חשש שהתיישבות מרוכזת של יהודים בא"י תעורר תסיסה באזור ותיווצר דרישה של עמים נוספים באימפריה לעצמאות.

· כמנהיג המוסלמים לא רצה ולא יכול היה לוותר על אדמה מוסלמית קדושה

· ידע ממקורותיו שהרצל לא יכול לכסות חובותיה של תורכיה.

השולטאן הציע התיישבות מפוזרת של היהודים ברחבי האימפריה העותומאנית. הרצל סירב להצעה זו.

פעילותו הדיפלומטית של הרצל -בריטניה

לאחר כשלון מגעיו עם השולטאן פונה הרצל לבריטניה. בריטניה מעצמה עולמית השולטת גם בשטחים סמוכים לא"י (אך בתקופה זו לא בא"י עצמה).

הצעות הרצל לבריטים:

· באזור ייווצר ישוב נאמן שיחזק את שליטתה במרחב.

· תיפסק ההגירה היהודית מרוסיה לבריטניה.(שהטרידה את הבריטים)

הבריטים הציעו חלופות טריטוריאליות לישוב היהודים: אל-עריש (בסיני), קפריסין ואוגנדה. הראשונה אל-עריש נפלה עקב מחסור במים באזור והתנגדות הממשל הבריטי במצרים לשתף פעולה. תוכנית קפריסין גם כן נפלה וגם ההצעה להתיישבות יהודית באוגנדה לא התממשה.

פרשת אוגנדה- הקונגרס השישי (1903)

ב 1903 הציעה בריטניה להרצל לבדוק את האפשרות ליישב יהודים באוגנדה שבאפריקה.

בקונגרס הציוני השישי ב-1903 הרצל העלה הצעה לשלוח צוות מחקר לבדוק את התנאים באוגנדה. בעקבות הצעתו של הרצל התעורר בקונגרס ויכוח גדול בין תומכי התוכנית לבין מתנגדי התוכנית (נפגעי הפוגרום) שאיים לפרק את התנועה הציונית.

נימוקי המחייבים את הצעת אוגנדה

· פתרון מצוקת יהודי רוסיה.

· בהצעה יש הכרת בריטניה בתנועה הציונית כמייצגת את העם היהודי והכרה בפתרון של ריכוזו בטריטוריה עצמאית משלו.

· יש לראות בהצעת אוגנדה "מקלט לילה" זמני,ולכן אין לדחותה מנאמנות לא"י.

· חשש לפגוע בבריטניה ובאמינות התנועה הציונית אם תדחה ההצעה.

· אוגנדה יכולה להיחשב כשלב הכנה לקראת עצמאות לאומית בא"י.

נימוקי השוללים

· תמיכה מהווה בגידה ברעיון הציוני.

· המצוקה לא יכולה להיות סיבה לנטישת רעיון א"י,אף לא באופן זמני.

· טריטוריה שאינה א"י לא תמשוך המונים.

· הסכנה שהפתרון הזמני, אם יצליח, עלול להפוך לפתרון קבע.

· לא יישארו משאבים לפיתוח א"י אם יופנו משאבים לאוגנדה.

העמדות המשותפות לכל הציונים וחילוקי הדעות בינהם בנוגע לתפקיד המרכזי של התנועה הציונית ולגבי הדרכים למימוש יעדיה

לאחר מות הרצל החריפו המאבקים בין תומכי תוכנית אוגדנה לבין שולליה. בקונגרס הציוני השביעי ב- 1905 הוחלט כי הרעיון הציוני יכול להתגשם רק בארץ ישראל. שאלה אחרת שבה היו חלוקים חברי הקונגרס הציוני הייתה שאלת הדרך שבה תבחר ההנהגה הציונית להמשיך.

קבוצה אחת תמכה בציונות המדינית שטענה כי בשלב הראשון יש להשיג צ'רטר על ארץ ישראל ורק לאחר השגתו יש להתחיל בשלב של עליית יהודים גדולה לארץ ישראל. בגישה זו תמכו בעיקר נציגי היהודים ממרכז אירופה וממערבה.

הקבוצה השנייה היו תומכי הציונות המעשית. אלה היו בעיקר נציגים ממזרח אירופה שטענו שקודם יש לבצע עלייה והתיישבות בארץ ישראל ורק לאחר מכן להשיג את הצ'רטר כיוון שזוהי הפעילות החיונית ביותר, אסור לדחות אותה ורק היא תסייע בהצלת היהודים.

הקבוצה השלישית הם תומכי הציונות הסינטטית (נציגי העולים). הם תמכו ברעיון של שילוב בין הדרך המדינית של המשא ומתן לבין הדרך המעשית של עלייה והתיישבות. המשרד הארץ ישראלי שהוקם בהחלטת הקונגרס הציוני וייצג את ההסתדרות הציונית, ביטא את המדיניות הזו (בהמשך מי שיפעל ברוחה של הרוח הציונית הסינטטית יהיה חיים ויצמן). המשרד טיפל בעיקר ברכישת קרקעות להתיישבות ועודד עליית יהודים לארץ ישראל.

העליות לארץ ישראל בסוף המאה ה- 19 ראשית המאה ה- 20

בסוף המאה ה- 19 תחילת המאה ה- 20 החלו העליות הראשונה והשנייה לארץ ישראל. תרומתם של בני העלייה הראשונה והשנייה היו במספר תחומים כגון: הקמת צורות התיישבות חדשות, הקמת מסגרות פוליטיות וביטחוניות, תרומה לחינוך.

צורות ההתיישבות

  1. מושבה(עלייה ראשונה)- צורת התיישבות שהתפתחה ע"י בני העלייה הראשונה והתבססה על בעלות פרטית על הקרקע, בית מגורים משפחתי ומשק חקלאי. כל מושבה התמקדה בענף חקלאי אחד כמו: גפנים, זיתים, הדרים.

דוגמאות למושבות: פתח תקווה, זיכרון יעקב, ראשל"צ, ראש פינה.

  1. התיישבות שיתופית: התיישבות שיתופית כוללת בתוכה שלושה מאפיינים של צורות התיישבות שיתופית:
  • חווה לאומית: הוקמה בכינרת ב-1908 על אדמת קק"ל בסיועו של המשרד הארצי ישראלי. היה זה משק גדול שהעסיק פועלים שכירים במטרה להכשיר פועלים(יהודים בלבד) לעבודה חקלאית. החידוש בחווה הלאומית היה שהעבודה נעשתה באופן שיתופי ולא עצמי.
  • הקבוצה: הקבוצה הראשונה הייתה דגניה שהוקמה ב-1909 באדמת דגניה על קרקע לאומית. מייסדיה של דגניה חיו חיי שיתוף מלאים ועל פי עיקרון השיווין. הם שמו דגש על אחריות הדדית מלאה בין החברים, תוך ביטול הבדלים הכלכלים ביניהם.
  • מושב(קואופרציה)- המושב הראשון שהוקם הוא מרחביה בשנת 1910. עיקרון שעליו קם מרחביה הוא על משק גדול שבו יקבל כל פועל הכנסה(כסף) בהתאם לעבודה שהוא השקיע. בזמן מאוחר יותר יוכל כל חבר לבחור אם להישאר במסגרת שיתופית או לנהל משק עצמאי משלו.

התיישבות עירונית- תל אביב: מצוקת הדיור ביפו הולידה את השאיפה להקים שכונה עברית חדשה ובהמשך העיר העברית הראשונה. אגודת אחוזת בית היוותה את הגרעין הראשון להקמת עיר לא רק עברית אלא גם מודרנית, מערבית, ממש עיר אירופאית. בתמיכת המשרד הארצי הישראלי הונחה אבן הפינה להקמת השכונה החדשה ב-1909. 60 המשפחות הראשונות התיישבו משני צדי הרחוב הרצל, הרחוב הראשון של תל אביב. תל אביב התפתחה במהירות ביוזמתו של ראש העיר הראשון מאיר דיזינגוף ושכונות חדשות נוספות נוספו לשכונה. (שם השכונה אחוזת הבית שונה לתל אביב על שם ספרו של הרצל "אלטנוילנד, תל נוף יפה."

מסגרת פוליטית בארץ ישראל:

  1. הפועל הצעיר: הפועל הצעיר הושפעה מתורתו של א.ד גורדון (אהרון דוד גורדון), אחד מהסוציאליסטים הראשונים שעלו לארץ. הפועל הצעיר דגל בכיבוש העבודה העברית, זיקה לארץ ישראל, הקמת ארגונים למען רווחת הפועלים ובהשלטת השפה העברית. הפועל הצעיר ראו במפלגתם מוסד הבא לסייע לחבריו באמצעים כגון : הקמת מטבחים משותפים, ארגון לשכות עבודה, סיוע בדיור ועוד.
  2. פועלי ציון: מפלגה זו דגלה במשטר סוציאליסטי שהושג באמצעות מלחמות מעמדות. מטרתה של המפלגה היה להקים חברה סוציאליסטית בא"י. מפלגת פועלי ציון בניגוד למפלגת הפועל הצעיר הייתה מפלגה יותר אוניברסאלית אשר הדגישה את המאבק המשותף של כלל הפועלים. היא דרשה להעביר לידי הפועלים את השמירה במושבות ולהגשים בכך את רעיון "כיבוש השמירה".

מסגרות ביטחוניות:

המצב הביטחון בא"י באותה תקופה היה מעורר. השלטון העותומאני התייחס באדישות לבעיית הביטחון, השמירה במושבות הייתה נתונה בידי הערבים ובנוסף השמירה לא הייתה יעילה משום שהערבים לא ביצעו את עבודתם בצורה נאמנה. בעקבות זאת הוקמו שתי ארגוני שמירה שהחליפו את הערבים בשמירה על המושבות והם בר גיורא והשומר:

  1. בר גיורא- ב-1907 התכנסה קבוצת פעילים מחברי פועלי ציון ובראשם ישראל שוחט ויצחק בן צבי והקימו אירגון חשאי בשם בר גיורא שתפקידו היה ל"כבוש את השמירה במושבות". המרכז של הארגון היה בחווה בסג'רה והם כבשו את השמירה במושבה הזאת מידי השומרים הערבים.
  2. השומר- בימי העלייה השנייה קם אירגון השומר ב-1909 שהחליף את בר גיורא ואימץ את הסיסמא "בדם ובאש נפלה יהודה בדם ובאש יהודה תקום". עד ערב מלחמת העולם הראשונה, קיבל השומר בהדרגה את השמירה על מרבית המושבות( מלבד פתח תקווה, זיכרון יעקב וראש פינה). השומר שם לעצמו למטרה להחדיר בקרב אנשי היישוב את רוח ההגנה העצמית באמצעות כוח מגן יהודי עצמאי. השומר סימל את דמות הלוחם האמיץ הממלא את תפקידו ללא פחד, המכיר ויודע את מנהגי הערבים ובו בזמן מגן על הישוב. השומרים אומנו ברכיבה על סוסים, למדו את השפה הערבית והכירו את מנהגי הערבים. השומר פעל כאוגדה סגורה. חברים חדשים התקבלו לארגון רק לאחר תקופת ניסיון ומועמדות של שנה אשר אושרה באסיפת חברים שנתית.

מסגרות חינוכיות תרבותיות:

אליעזר בן יהודה- אליעזר בן יהודה נולד ב-7 בינואר 1858 בליטא. בן יהודה היה חלוץ התחייה של השפה העברית כלשון דיבור חיו. הוא היה עיתונאי וחוקר לשון, ממקימי "וועד הלשון העברי" שנעשה לימים לאקדמיה ללשון העברית. הוא חיבר את העיתון העברי הראשון "הצבי" ומפעל חייו היה חיבור המילון העברי הגדול.

אליעזר בן יהודה נפטר בשנת 1922.

ריב הלשונות- בימי העלייה השנייה תושבי א"י כבר היו רגילים לשפה העברית למרות שעדיין לא כולם דיברו בה. באותה תקופה קם אירגון בשם חברת "עזרה" שסייעה בהקמת מוסדות לימוד גבוהים למדעים כמו הטכניון. אך במוסדות בהם פעלה החברה הייתה שפת הלימוד גרמנית. היישוב היהודי לא הסכים לכך ולכן החליט לדרוש מחברת "עזרה" לשנות את שפת הלימוד לעברית. החברה סירבה ואז היה מאבק ממושך(שבו הילדים, המורים וההורים השביתו את הלימודים בכל המוסדות של חברת עזרה) שקיבל את שמו "ריב הלשונות". בעקבות המאבק הגיעו להחלטה שחלק מהמקצועות ילמדו בעברית וחלק בגרמנית.

אישים וארגונים שסייעו לבניין הבית הלאומי:

ארגון- משרד הארצי ישראלי

המשרד הארצי ישראלי קם ביפו ב1908. הוא היה שלוחה של ההסתדרות הציונית. בראש המשרד עמד ארתור רופין שהיה דוקטור לסוציולוגיה ללא ידע בחקלאות. פעילות המשרד :

  1. תכנון שיטתי של המשק החקלאי
  2. הנהגת משק חקלאי מעורב שלא התבסס על גידול חקלאי יחיד
  3. הענקת עזרה כספית לישובים כהלוואה ולא כמענק

אישיות- רוטשילד:

הברון רוטשילד השקיע בארץ מיליוני פרנקים בפיתוח המושבות הקיימות והקמת המושבות החדשות כמו מטולה, באר טוביה ועוד. הוא ביסס את החקלאות במושבות על מונוקולטורה( התרכזות בסוג גידול אחד בכל מושבה כמו גפנים ומטעי פרי). הוא הקים במושבות מפעלי תעשייה כגון מפעל לייצור בשמים ביסוד המעלה ובית החרושת לזכוכית.

הוא הקים גם יקבים בראשון לציון ובזיכרון יעקב ובנוסף הוא הקים מרפאות ומוסדות עזרה לציבור. בתקופת העלייה הראשונה הנהיג את משטר הפקידות- נשלחו פקידים שתפקידם היה לנהל את המושבות בארץ.

אירופה והמזרח התיכון לאחר מלחמת העולם הראשונה:

סיום המלחמה והסדרי השלום:

מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בניצחון של מדינות ההסכמה. בשנת 1918 מלחמת העולם הראשונה הביאה להתמוטטותן של 3 מעצמותאימפריות והן: גרמניה, רוסיה ואוסטרו הונגריה ובמזרח התיכון האימפריה העותמאנית – טורקיה.

בשנת 1919 מתכנסת ועידת שלום בפריז בארמון ורסאי שבה הוחלט על הסכמים והחלטות לגבי המדינות השונות שנלחמו במלחמה.

תוצאות המלחמה:

  1. גוש מדינות ההסכמה ניצחו במלחמה
  2. 13 מיליון הרוגים, עשרות מיליוני פצועים ונכים
  3. הרס וחורבן: בתים, מפעלים ובתי חרושת נהרסו, שדות חקלאות נשרפו בעיקר ביבשת אירופה
  4. נחתמו מערכת חוזים והסכמים בין מדינות ההסכמה לבין כל אחת ממדינות המרכז העיקריות

ועידת פריס וחוזה ורסאי

בינואר 1918 התכנסה ועדת השלום בפריז, השתתפו בה 27 נציגי המדינות המנצחות, המעצמות הגדולות ובעלות הברית הקטנות יותר. ההחלטות העיקריות בועידה גובשו ע"י המעצמות הגדולות : ארה"ב, בריטניה, צרפת. בדיונים עצמם בלטו שלושת הגדולים: וילסון נשיא ארה"ב, קלמנסו ( "הנמר" ) ראש ממשלת צרפת, לורד ג'ורג' ראש ממשלת בריטניה.

נציגי המדינות המנוצחות לא היו בועידה והוחלט לא להתחשב בדעתם, אלא לכפות עליהם את ההחלטות.

עמדותיהם של נציגי אנגליה, צרפת וארה"ב לגבי הסדר השלום הרצוי :

  1. וודרו וילסון - נשיא ארה"ב, האמין בבניית עולם חדש, טוב יותר. הוא שאף להקים ארגון בינלאומי שיפקח על השלום. בהיותו משוכנע שעמי אירופה רוצים שלום אמיתי וצדק. הוא האמין ביצירת "שלום ללא מנצחים". תוכניתו הייתה ליצור מצב של שלום בינלאומי, שבו תוכל ארה"ב לממש את הפוטנציאל הכלכלי העצום שלה וכן וילסון רצה להקים את חבר הלאומים, לפרק את נשקה של גרמניה ושיהיה שיווין בין העמים
  2. לויד ג'ורג'ראש ממשלת בריטניה, ראה לנגד עיניו את האינטרסים הכלכליים של האימפריה הבריטית ורצה בחידוש המסחר הבינלאומי. לעומת האידיאליזם שהציג וילסון, הוא שאף לחזור למדיניות המסורתית של בריטניה – שמרה על מאזן הכוחות.,הוא טען שיש לבוא לקראת גרמניה ולשקמה(אם יחלישו את גרמניה זה יביא להתעצמותה של צרפת שתהיה המעצמה החזקה ביותר באירופה) כדי להביא לחידוש הפעילות

הכלכלית שבריטניה הייתה זקוקה לה.

  1. קלמנסו(“הנמר") - ראש ממשלת צרפת, היה בעל גישה מנוגדת לזו של וילסון ולויד ג'ורג'. עמדתה של צרפת כלפי גרמניה היא עמדה נוקשה והיא רוצה בנקמה על כך שבשנת 1871 במלחמה בין צרפת לגרמניה, נאלצה צרפת למסור לגרמניה את אזור אלזס לורין(עשיר במחצבים).קלמנסו רצה בהחזרת שטחי אלזס-לורן ובהענשת גרמניה כך שלא תוכל לאיים עוד על צרפת. אותו לא עניין "בטחון העולם" אלא רק בטחונה של צרפת

14 העקרונות של וילסון:(מצוין רק 6 עקרונות)

  1. חוזה שלום גלויים- לא עוד דיפלומטיה חשאית
  2. חופש שיט בימים
  3. חלוקת שטחים צודקת+שלום עולמי
  4. פולין מקבלת עצמאות
  5. צמצום החימוש באירופה
  6. הקמת חבר לאומים שיהווה ארגון עולמי לשמירת הסדר והשלום

יש לשים לב! התשובה על חוזה ורסאי מתחת מנוסחת היטב ועונה בדיוק על שאלה 19 בשאלות שהיא הביאה אך בכל זאת ללמוד את התשובה מספר 2 מתחת לתשובה הזאת.

תשובה 1:

חוזה ורסאי: סעיפי חוזה וורסאי :

ביוני 1919 נקראו נציגי גרמניה לחתום על חוזה השלום בוורסאי. קלמנסו ראש ממשלת צרפת מסר לנציגי גרמניה את תנאי השלום בשמם של מדינות ההסכמה. הגרמנים סערו וטענו שסעיפי החוזה אינם הולמים את מסמך "14 הנקודות". הם חתמו מאונס ובחוסר רצון תחת איומן הברור של מדינות ההסכמה.

התנאים הטריטוריאליים -

  • גרמניה איבדה 13% משטחה לטובת פולין, שקיבלה מוצא לים הבלטי
  • חבל הסאר ניתן לפיקוח בינלאומי במשך 15 שנה, עד שיוחלט על עתידו
  • חבל הסודאטים נלקח מגרמניה וניתן לצ'כוסלובקיה

התנאים הצבאיים -

  • הצבא הגרמני צומצם למאה אלף חייליים
  • נאסר על גרמניה להחזיק בנשק כבד, צוללות ומטוסים
  • נאסר גיוס חובה לצבא גרמניה

הפיצויים -

הוחלט שהתשלום הראשון יהיה 5 מיליארד דולר ונתח גדול של הפחם הגרמני יינתן לצרפת כפיצוי על הנזק שנגרם לה. בעניין זה התעוררו מחלוקות בין אנגליה לצרפת. צרפת רצתה סכום פיצויים גבוה בחומרי גלם או כסף אך אנגליה התנגדה לדלל את גרמניה מחומרי הגלם כי זה יפגע באנגליה עצמה.

אשמת המלחמה -

בסעיף זה נאמר שגרמניה אחראית לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, דבר שהרגיז יותר מכל את הממשלה הגרמנית משתי סיבות:

פגיעה בכבוד העם הגרמני שסרב להודות באשמת התוקפנות.

הסכמה לסעיף זה פירושה הודאה בדבר אחריותה המשפטית והמוסרית של גרמניה לשלם פיצויים למדינות ההסכמה.

משפט סיכום: (לא חובה) חוזה ורסאי נוסח בוועידת ורסאי, גרמניה לא הוזמנה לוועידה ולכן לא השתתפה בדיונים על ניסוח החוזה לעומת זאת גרמניה הוזמנה לארמון ורסאי וראש ממשלת גרמניה חויב לחתום על החוזה. החוזה היה פוגע ומשפיל לגבי גרמניה ויש הטוענים שהוא אחד הגורמים לפרוץ מלה"ע השנייה.

תשובה 2:

ועידת השלום בפריס חוזה ורסאי מה נקבע לגבי גרמניה:

  1. הצבא של גרמניה צומצם למאה אלף חיילים בלבד. הצבא הזה יהיה בעצם צבא הגנה ולא צבא לוחם.
  2. צבא גרמניה לא יכלול טנקים, מטוסים צוללות וכל נשק התקפי אחר
  3. בתחום הטריטוריאלי- גרמניה מוותרת על כל מושבותיה שמעבר לים ובנוסף אלזס ולוריין הוחזרו לצרפת
  4. פולין קיבלה עצמאות ובנוסף ניתן לה שטח מגרמניה שהיווה פרוזדור לים יחד עם עיר עיר הנמל דנציג
  5. חבל הסאר- אזור במערב גרמניה שעשיר במחצבים ומכרות נמסר לידי הצרפתים. (חבל זה היה אזור מפורז- איזור נטרלי תחת שליטת חבר הלאומים).
  6. פירוז חבל הריין- על הגרמנים נאסר להחזיק צבא וביצורים (עמדות הגנה) באזור שבין גבול צרפת ונהר הריין
  7. גרמניה תשלם פיצויים למדינות המנצחות ובכך תכיר באחריותה לפרוץ המלחמה ולתוצאותיה

לסיכום:

חוזה ורסאי הוא הסכם משפיל לגרמנים בשל תנאיו הקשים. ההסכם נכפה על גרמניה היות וגרמניה לא הייתה שותפה להכנת ההסכם. רבות מהבעיות שלה לא נפתרו וביניהם הקושי לעמוד בתשלום הפיצויים.

ההסכם העמיק את השנאה לצרפת והגרמנים יבקשו בעתיד לנקום בצרפת, לנסות למחוק את ההשפלה ולהחזיר בחזרה את הכבוד לגרמניה. ע"פ חוזה ורסאי גרמניה התחייבה עם כל המדינות החדשות שהוקמו לכונן משטר דמוקרטי בארצותיהם.

השינויים העיקריים המדינית של אירופה ושל המזרח התיכון לאחר מלחמת העולם הראשונה

לאחר מלה"ע הראשונה חלו שינויים במפת אירופה ובמפת המזרח התיכון ואלה השינויים:

  1. שלוש אימפריות התפרקו בעקבות המלחמה- האימפריה הגרמנית, האימפריה האוסטרו הונגרית והאימפריה הרוסית
  2. על שטחי האימפריות הרוסית, הגרמנית והאוסטרית הוקמו 9 מדינות חדשות והן: פולין, פינלנד, ליטא, אסטוניה, לטביה, צ'כוסלובקיה, אוסטריה, הונגריה ויגוסלביה
  3. שינויים טריטוראליים באירופה:
  • החזרת אלזס ולוריין לצרפת
  • חבל הסאר (אזור במערב גרמניה) שהוא עשיר במחצבים, במכרות הופך להיות אזור מפורז- בשליטת חבר הלאומים במשך 15 שנה ומכרות הפחם שחבל זה ימסרו לידי הצרפתיים

שינויים במזרח התיכון:

  1. האימפריה העות'ומנית מתפרקת היא מאבדת את כל השטחים שהיו ברשותה והיא נשארת לשלוט רק באזורים הדוברים תורכית (תורכיה) והיא מקבלת רק חלק מהאזור הכורדי
  2. חצי האי ערב הפך לממלכה ערבית עצמאית
  3. מצרים נשארה כשטח חסות בריטית
  4. סוריה ולבנון הועמדו תחת שליטה צרפתית ע"פ עקרון המנדט. וארץ ישראל ועבר הירדן נשלטו ע"י הבריטים ע"פ שיטת המנדט

מנדט- זהו ייפוי כוח שמקבלת מעצמה על שטח, אזור, מדינה ותפקידה להכשיר את תושביה לקראת חיים עצמאיים במדינה. בתום מילוי תפקידה חייבת המעצמה לעזוב.

יחידת מבוא: בניין הבית הלאומי היהודי והיחסים בין יהודים, ערבים ובריטים בשנות ה-20

טופס המנדט:

התחייבויות לעם היהודי:

  1. עלייה יהודית חופשית(ללא הגבלה) לא"י תוך שיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית.
    1. התיישבות יהודית צפופה בא"י ללא הגבלות התיישבות יהודית
    2. העברת תהיה אחת מ-3 השפות הרשמיות בא"י לצידן של הערבית והאנגלית

ההתחייבויות לערביי ישראל:

  1. הכרה בערבית כאחת מהשפות הרישמיות לצידן של העברית והאנגלית.
    1. שמירה על המקומות הקדושים, חופש הדת וחופש הפולחן.
      1. הבטחה לא לפגוע בזכויות של העדות הלא יהודיות בא"י

תרומתם של בני העלייה השלישית:

הישגים בתחום ההתיישבות

רוב העולים בשנות ה-20 התיישבו בעיקר בערים תל-אביב, חיפה וירושלים; יתר העולים פנו להתיישב במושבות ובקבוצות שהתקיימו בארץ מאז העליות הראשונה והשנייה ובשתי צורות התיישבות חדשות שנוסדו במהלך שנות ה-20 בעמק יזרעאל ובמרכז הארץ: במושב העובדים ובקיבוץ. מושב העובדים הוא הרחבה של רעיון המושבה והקיבוץ הוא הרחבה של רעיון הקבוצה.

התיישבות חקלאית:

1. קיבוץ: את הקיבוץ ייסדו עולים בני העלייה השלישית שדגלו בצורת ההתיישבות של "הקבוצה הגדולה". הקיבוצים הראשונים הוקמו בעמק יזרעאל: עין חרוד(ב- 1921) ובית אלפא.

המאפיינים של הקיבוץ:

  • הקיבוץ הוקם על קרקע לאומית שנרכשה ע"י קקל כמסגרת שיוויונית
  • העבודה בקיבוץ הייתה עבודה עצמית ללא העסקת שכירים
  • שווין מלא ברכוש בכלכלה ובחינוך. הייתה להם קופה משותפת.
  • שוויון בזכויות ובחובות של החברים(התייחסות שווה לכל סוגי עבודה- אין העדפה). היה להם סיסמא: עבוד כפי יכולתך וקבל כפי צורכך.
  • הקיבוץ החזיק משק מעורב עם ענפי חקלאות וגידולים רבים, שנועד לספק את כל צורכי החברים

2. מושב העובדים: מושב העובדים הראשון היה נהלל שהוקם ב-1921, ובעקבותיו קמו מושבים נוספים בעמק יזרעאל כגון בלפוריה.

המאפיינים של מושב עובדים:

  • משק פרטי שבו מתקיימת עבודה עצמית ללא העסקת פועלים שכירים. את המשק מנהלים בעל המשק ומשפחתו.
  • המושב הוקם על קרקע לאומית והרווח הוא פרטי של בעל המשק
  • השירותים הציבוריים יהיו משותפים: מכירת התוצרת החקלאית וקניית מוצרי הצריכה יעשו במרוכז

התיישבות עירונית:

העלייה הרביעית הביאה לגידול ניכר באוכלוסיית הערים. ערכה ומשקלה של ההתיישבות העירונית בבניין הארץ והחברה עלה מאוד. בשנות ה-20 הכפילה תל-אביב את אוכלוסייתה. עולים בני המעמד הבורגני שהגיעו לתל-אביב השקיעו בבניין, בתעשייה ובפיתוח טכנולוגי, ובתל-אביב שכנו גם המוסדות והארגונים העיקריים של ההתיישבות העובדת ושל ההנהלה הציונית. מערכת החינוך התפתחה מאוד בערים, החל בגני ילדים וכלה במוסדות להשכלה גבוהה.

הקמת מסגרות חברתיות-כלכליות בשנות העשרים.

במשך שנות ה-20 נוסדו מסגרות חברתיות-כלכליות כמו "הסתדרות העובדים הכללית" ו"גדוד העבודה", שנועדו לסייע לבני היישוב היהודי בארץ ישראל בתחום התעסוקה והתנאים הסוציאליים.

גדוד העבודה:

ב-1920 הוקם "גדוד העבודה" על שמו של יוסף טרומפלדור, מהוגי הרעיון בדבר גדודי עבודה של עולים. "גדוד העבודה" נועד לספק מקומות עבודה לחברים בו ולשמש דוגמה לחברה סוציאליסטית. בתחילת הדרך מנה הגדוד 80 חברים, ותוך שנתיים גדל מספר החברים ל-700 איש. רוב חברי הגדוד היו צעירים וצעירות בעלי רעיונות סוציאליסטיים.

לגדוד העבודה הייתה מטרה כפולה: מטרה לאומית: בניין הארץ(הנחת מסילות ברזל, סלילת כבישים,חציבה ובניין) ומטרה חברתית מעמדית- הקמת קיבוץ גדול של כל העובדים העברים בעיר ובכפר שתהיה בו קופה משותפת ושיוויון מלא.

הסתדרות העובדים הכללית

על רקע המצב הכלכלי הקשה, נוסדה ב-1920 "הסתדרות העובדים הכללית" כדי לשמש ארגון גג שיטפל בנושאים כלכליים-חברתיים ,תרבותיים והתיישבותיים עבור כל הפועלים והעובדים בארץ.

  1. תרומת ההסתדרות בתחום הכלכלי-חברתי: פעלה לספק תעסוקה לפועלים על ידי הרחבת היקף הייצור, לשם כך הקימה את תנובה ואת בנק הפועלים. ההסתדרות פעלה להגן על שכר הפועל ועל רמת חייו, תוך השגת תנאים סוציאליים מתקדמים.
  2. תרומת ההסתדרות בתחום התרבותי: הקמת תיאטרון "אוהל", דאגה לחינוך חקלאי ותנועות נוער, הוצאת העיתון "דבר".
  3. תרומת ההסתדרות בתחום ההתיישבות: הקמת חברת הבנייה "סולל בונה" שסייעה בפיתוח הארץ וסיפקה עבודות בתחום הבניין. ההסתדרות סייעה רבות לקליטת העולים החדשים.

הקמת מסגרות פוליטיות בשנות העשרים

בתחילת 1919 היו בארץ שתי מפלגות פוליטיות: מפלגת "פועלי ציון" ומפלגת "הפועל הצעיר". במשך שנות העשרים חל שינוי במפה הפוליטית. הוקמו מסגרות פוליטיות כמו מחנה הפועלים ומחנה האזרחי:

מחנה הפועלים: בראש מחנה הפועלים עמד דוד בן גוריון שמקים את מחנה הפועלים ב-1919.

מחנה הפועלים כלל את אחדות העבודה, השומר הצעיר ומפא"י(מפלגת פועלי ארץ ישראל). מחנה הפועלים דגל בסוציאליזם, המחנה שאף ליצור בארץ חברה לאומית, יהודית ושיוויונית. בנוסף מחנה הפועלים שאף להעביר את השלטון במדינה לידי הפועלים והם טענו שהמדינה צריכה לעזור בבניין הארץ, כלומר הסתמכות על הון לאומי.

מחנה האזרחי: בראש המחנה האזרחי עמד זאב ז'בוטינסקי שמקים את המחנה ב-1925. המחנה כלל את האגף הדתי(המזרחי), תעשיינים, סוחרים ואנשי המפלגה הרוויזיוניסטית. האידיאולוגיה של מחנה האזרחי:

  1. מחנה בורגני קפיטליסטי.
  2. שאפו לפתח את הארץ באמצעות שוק חופשי והון פרטי.
  3. התנגדו להתיישבות שיתופית ותמכו בהתיישבות פרטית.
  4. השלטון לדעתם חייב להיות בידי הבורגנים בעלי ההון.

מוסדות לאומיים:

המוסדות הלאומיים הם המוסדות שניהלו את היישוב היהודי בשנות ה-20 בנושאים של קליטה, עלייה, בריאות, סעד, תרבות וחינוך:

כנסת ישראל: כנסת ישראל היה הגוף הגדול שניהל את היישוב היהודי בא"י.

הוא זה שניהל את המשא והמתן עם הבריטים מתוך תקווה ורצון לזכות באוטונומיה מדינית. בתחילת שנות ה-20 נוסדו במסגרת כנסת ישראל שלושה מוסדות שנקראו "מוסדות כנסת ישראל": אספת הנבחרים, הוועד הלאומי והרבנות הראשית.

  1. אספת הנבחרים: הוא אחד מהמוסדות של כנסת ישראל. אספת הנבחרים שימש גוף עליון בא"י. הוא נבחר אחת ל-4 שנים ואלה תפקידיו:

א. בחירת הועד הלאומי. ב. גביית מיסים. ג. מתן שירותי סעד ורווחה לנזקקים.

  1. הוועד הלאומי: שימש כמוסד מבצע של אסיפת הנבחרים, דאג לביצוע ענייני הפנים בארץוהוא פעל למען השגת אוטונומיה מדינית ליישוב היהודי. תפקידיו: א. הוצאה לפועל של החלטות אסיפת הנבחרים. ב. ייצוג היישוב היהודי בפני שלטונות הבריטים.

ג. טיפול בעינייני חינוך, תרבות וסעד.

  1. הרבנות הראשית: הרבנות הראשית הוא גוף רבני עליון. מקור מושבה בירושלים והיא כללה שני רבנים ראשיים: אחד אשכנזי ואחד ספרדי(הספרד מכונה הראשון לציון). תפקידי הרבנות: א. לתת תשובות בענייני הלכה.

ב. לטפל בכל נושאי הדת שקשורים לציבור: גירושין ונישואין, דיני אישות וכשרות.

ג. לפעול בקרב היישוב היהודי במטרה להעמיק את ערכי התורה ומצוות היהדות.

מאורעות תרפ"א 1921

מאורעות תרפ"א פרצו ב-1 במאי 1921. המאורעות מהווים את המקרה הראשון של התנגשות אלימה בהיקף גדול בין יהודים וערבים בא"י תחת שלטון המנדט הבריטי.

הגורמים למאורעות:

  1. מינויו של הרברט סמואל: ממשלת בריטניה ממנה את הרברט סמואל לנציב העליון הראשון בא"י. הרברט סמואל היה יהודי ציוני ולכן הערבים חוששים שהוא יהיה לטובת היהודים וכנגדם ולכן הם פורצים במאורעות דמים.
  2. הצהרת בלפור: בשנת 1917 נותנת בריטניה לעם היהודי את הצהרת בלפור שמאפשרת ליהודים להקים בית לאומי בא"י. הערבים שמתנגדים לכך מתחילים בגלי מאורעות דמים גם נגד היהודים וגם נגד הבריטים בשנים 1921-1920.
  3. העיתון פלשתין: עיתון שיצא בא"י והיה נפוץ מאוד בקרב האוכלוסיה הערבית, בעיתון התפרסמו מאמרי הסתה רבים נגד היהודים ולכן הם פורצים במאורעות דמים.
  4. עליה 3: לאחר מלה"ע הראשונה מתחילה עלייה שלישית לא"י, יהודים רבים מגיעים לארץ משתלטים על האדמות, מקימים צורות התיישבות ומפתחים את כלכלת הארץ ויש גידול באוכלוסייה והערבים רואים בכך התקדמות להקמת בית לאומי יהודי בא"י, הם מתנגדים לכך ולכן פורצים במאורעות דמים.

בעקבות מאורעות תרפ"א מגיעה לארץ ועדת חקירה היקראפט הבריטית ברשותו של השופט היקראפט:

ועדת היקראפט היא ועדת חקירה בריטית בראשותו של השופט הייקראפט שחקרה את הסיבות לפרוץ המאורעות. הערבים יצאו בתעמולה והציבו לפני הוועדה את דרישותיהם.

מסקנותיה של ועדת היקראפט:

  1. העלייה היהודית גורמת לפחד בקרב הערבים: הערבים פוחדים מהשתלטות יהודית על אדמותיהם ומקורות פרנסתם
  2. המדינויות הבריטית שגויה: היא נוטה יותר לכיוון היהודים והדבר עלול לגרום לקרע בין הבריטים לבין הערבים

הספר הלבן הראשון של צ'רצ'יל: 1922: ספר לבן הוא ספר חוקים שמפרסמת ממשלת בריטניה וחוקים אלה מחייבים את האוכלוסייה שלגביהם מופנים החוקים.

תוכנו של הספר הלבן הראשון:

1. הסבר להצהרת בלפור:בית לאומי יהודי יקום בא"י ולא כל א"י תהפוך לבית הלאומי היהודי(ע"פ נוסח של הצהרת בלפור).

הרגעת הערבים: מסירת עבר הירדן לשליטת המלך עבדאללה).

  1. צמצום העלייה: העלייה היהודית תימשך אך תהיה תלויה בכושר הקליטה הכלכלי של ארץ ישראל.
  2. המלצה להקים מועצה מחוקקת כדי לשמור על זכויותיהם של הערבים בארץ ישראל

מאורעות תרפ"ט 1929

  1. הסתה ותעמולה של המופתי חאג' אמין אל חוסייני: לאחר מאורעות 1921 וכדי לרצות את הערבים ממנה השלטון הבריטי את חאג' אמין אל חוסייני למופתי(מושל) ירושלים. לחאג' הייתה השפעה רבה מאוד על האוכלוסייה הערבית בא" והוא הסית אוכלוסייה זו כנגד היהודים ולכן חלק מהמוסתים משתתפים בפרעות.
  2. העלייה הרביעית(1924-1929) : העלייה הביאה מספר גדול של יהודים לא"י. יהודים שבאו עם כסף רב ועם רכוש קונים אדמות, בונים בתים, מקימים מפעלים ומפתחים את כלכלת הארץ, מהתפתחות זו לא נהנתה האוכלוסייה הערבית שהייתה במצב כלכלי קשה באותן שנים ולכן הם פורצים במאורעות דמים.
  3. סכסוך הכותל: ביום כיפור 1929 הגיעו יהודים להתפלל ליד הכותל המערבי והציבו מחיצה שתחצוץ בין גברים לנשים. הערבים שהר הבית קדוש גם להם ראו בהצבת המחיצה ניסיון של השתלטות היהודים על הר הבית ולכן נוצרה מתיחות רבה בין היהודים למוסלמים בירושלים ומתיחות זו גרמה לפרוץ הפרעות.

ועדת שאו: לאחר הפרעות החליט הנציב הבריטי צ'נסלור להקים ועדת חקירה בראשות השופט העליון לשעבר , סר וולטר שאו, במטרה לבדוק את הגורמים למאורעות ולהציע פיתרונות שימנעו אלימות נוספת.

מסקנותיה של ועדת שאו:

  1. הערבים אשמים בתקיפת היהודים ללא כל התגרות מצד היהודים
  2. התקיפה הערבית נבעה מחשש של הערבים מהשתלטות יהודית על הארץ- היהודים אשמים בפרוץ המאורעות
  3. הבריטים לא אשמים בפרוץ המאורעות

המלצותיה:

  1. להגביל את העלייה ואת ההתישבות היהודית על פי היכולת הכלכלית של הערבים ובתאום עם הערבים
  2. לבטל את סמכותיה של ההסתדרות הציונית
  3. הבריטים מציעים להגדיל את כוחות הביטחון בארץ

דו"ח סימפסון:

בריטניה מינתה ועדת חקירה נוספת בשנת 1929 שבראשה עמד ג'ון קופר סימפסון שבדקה את הסיבות לפרוץ המאורעות:

סימפסון קובע שהעלייה וההתישבות היהודית דוחקות את רגלי הערבים ולכן יש: א. לאסור על עלייה יהודית למעט בעלי הון שיתרמו לפיתוח הכלכלי בארץ.

  1. לאסור למכור קרקע ליהודים אלא להפך, קרקעות שיהיו פנויות יחולקו לכפרים הערבים

מסקנותיה: חשש, פחד, דחיקה לפינה מצד הערבים.

הספר הלבן השני של פאספילד(1930):

  1. הגבלת העלייה: הגבלת העלייה ע"פ היכולת הכלכלית של הערבים
  2. הגבלת התיישבות: איסור מכירת קרקעות ליהודים, יהיה פיקוח על מכירות הקרקעות והמכירה תיעשה באמצעות אישור השלטון הבריטי
  3. תוכנית חקלאית לפיתוח הכפר הערבי- עדיפות לפיתוח הכפרים הערבים
  4. יש הצעה להקים מועצה מחוקקת(רוב ערבי)

התגובות לספר הלבן השני:

היישוב היהודי דחה את הספר(כמעשה מחאה מתפטר חיים ויצמן מתפקידו כיושב ראש הסוכנות היהודית). בעקבות ההתפטרות הוא מאשים את בריטניה בבגידה בהצהרת בלפור , הוא מסיר את תמיכתו בבריטים. הבריטים חששו כי התפטרותו של וייצמן תעורר תגובה שלילית בקרב יהדות העולם ואז מפרסמת בריטניה הזדהות עם היהודים ושולחת איגרת מקדונלד בשנת 1931שהיא בעצם איגרת התנצלות לוייצמן.

איגרת מקדונלד (רמזי מקדונלד):

ראש ממשלת בריטניה, רמזי מקדונלד שלח ב-1931 בעקבות המחאות, איגרת התנצלות לוויצמן, ראש התנועה הציונית. האיגרת קבעה:

  1. בריטניה מחויבת לעזור לעם היהודי בהקמת הבית הלאומי בא"י
  2. העלייה לא תוגבל, היא תהיה אומנם מותנית באישורי כניסה
  3. ההתישבות היהודית לא תיפסק, תמשיך להיות התיישבות יהודית בא"י
  4. הערבים יקבלו פיצוי על האדמות שנלקחו מהם לטובת ההתישבות היהודית

לסיכום האיגרת מבטלת את הספר הלבן של פאספילד.

גורמים מעכבים וגורמים מסייעים בבניין הבית הלאומי היהודי בשנות ב-20:

גורמים מעכבים:

  1. מאורעות הדמים(מאורעות תרפ"א ותרפ"ט): המאורעות גרמו לפגיעה ביישוב היהודי בפיתוח הארץ, גרמו לעיכוב בפיתוח בניין הבית הלאומי היהודי ובנוסף הם גורמים לעזיבה של יהודים את הארץ(יש פחד וטרור).
  2. הספרים הלבנים(הספר הלבן הראשון של צ'רצ'יל 1921, הספר הלבן השני של פאספילד-1930): הספרים הלבנים הגבילו את ההתיישבות היהודית בא"י, הגבילו את העלייה היהודית לארץ ישראל, צימצמו את מושג הבית הלאומי היהודי ע"י הצעת הקמתה של מועצה מחוקקת.
  3. בעיות כלכליות וחוסר משאבים כלכלים: היישוב היהודי בא"י התקשה להשיג כספים לצורך בניין הבית הלאומי היהודי, במקביל פרץ משבר כלכלי בשנת 1926, דבר שהביא להפסקת הבנייה, אבטלה והקפאה של בניין הבית הלאומי.

גורמים מסייעים:

  1. טופס המנדט: בטופס המנדט התחייבה בריטניה לפתח תנאים להקמת הבית הלאומי היהודי, להקל על העלייה היהודית ולסייע בהתפתחותם של מוסדות שלטון עצמי.
  2. העליות לארץ(עליות שלישית ורביעית): בשנות ה-20 הגיעו לא"י כמאה אלף עולים. היו אלה צעירים, אידיאליסטים, בעלי משפחות ששאפו לעבוד בחקלאות, חלקם בעלי הון פרטי שהשקיעו כספים בבניין הארץ.
  3. פעילותם של המוסדות הציוניים: א. ההסתדרות הציונית העולמית שפעלה להגברת העלייה באמצעות הגברת התודעה הלאומית בקרב יהדות העולם.

ב. הסוכנות היהודית יצגה את הישוב היהודי מול השלטונות הבריטים והוציאה אל הפועל את החלטות ההסתדרות הציונית העולמית.

נושא העמקה: המשך בניין הבית הלאומי- היהודי והיחסין בין יהודים, ערבים ובריטים בשנות ה-30

העימות האידיאולוגי בישוב היהודי ובתנועה הציונית בשנות ה-30:

העימות האידיאולוגי הוא בין מחנה האזרחי- התנועה הרווזיוניסטית שבראשה עומד זאב ז'בוטינסקי נגד מחנה הפועלים(מחנה העבודה) שבראשו עומד דוד בן גוריון. המחלוקת היא לגבי שני נושאים:

  1. מהי המדיניות שצריך לנקוט כלפי בריטניה ומדיניותה בא"י
  2. מהי המדיניות שיש לנקוט בנוגע לערבים בא"י

המחלוקת בנוגע לבריטניה:

עמדתו של ז'בוטינסקי(התנועה הרווזיוניסטית)

בעקבות מאורעות תרצ"ו טען ז'בוטינסקי כי יש להקים כוח צבאי עברי שיעמוד מול התוקפנות הערבית. בתקופת מלה"ע הראשונה תמך ז'בוטינסקי במדיניות הבריטים. הוא היה בין מייסדי הגדודים העבריים והאמין כי הבריטים אכן רוצים בהקמתו של הבית הלאומי היהודי בא"י. אולם, לאחר מאורעות תרפ"ט ופירסום הספר הלבן השני הפך ז'בוטינסקי לאנטי בריטי. בשנות ה-30 החריף ז'בוטינסקי את עמדתו וסירב לשתף פעולה עם הבריטים.

הסיבות להתנגדות : 1. המדיניות הבריטית מוכתבת ע"י פוליטיקאים פרו ערביים ואין לבריטניה כל כוונה לפעול להקמת בית לאומי יהודי בא"י.

  1. מטרתם העיקרית של הבריטים היא לרצות את הערבים ולכן הם אינם רוצים בבית לאומי יהודי בא"י

עמדתו של דוד בן גוריון(מחנה הפועלים):

בן גוריון וחיים וייצמן טענו שיש לשתף פעולה עם הבריטים ולכן הסיכמו גם לקבל את תוכנית החלוקה של ועדת פיל. הם טענו שרק באמצעות שיתוף הפעולה ניתן יהיה להגשים את הקמת הבית הלאומי היהודי ולהמשיך בתנופת ההתיישבות היהודית בא"י. במקביל יש להיאבק ב"ספרים הלבנים" כד לשנות את עמדתה הפרו הערבית של הבריטים. לכן יש משפט שמבטא את עמדתו של בן גוריון(שאמר ב-1939אחרי פירסום הספר הלבן השלישי): "יש להילחם בהיטלר כאילו לא קיים ספר לבן ויש להילחם בספר הלבן כאילו לא קיים היטלר".זו עמדתו של בן גוריון (מחנה הפועלים) מ-1939 ואילך. אם עד 1939 טען בן גוריון שיש לשתף פעולה עם הבריטים הרי שלאחר פירסום הספר הלבן השלישי טוען בן גוריון שיש להיאבק בבריטניה מצד אחד אולם מצד שני יש לשתף פעולה עם בריטניה כנגד אויב משותף שהוא גרמניה.

המחלוקת בנוגע ליחס כלפי הערבים:

מחנה הפועלים(דוד בן גוריון) – עד מאורעות תרפ"ט האמין מחנה זה בשכנות טובה בין שני העמים אולם בעקבות מאורעות תרפ"ט טען בן גוריון כי זכותם של היהודים על א"י גדולה מזו של הערבים. א"י חשובה ליהודים בתור אומה בעוד שלערבים היא חשובה כיחידים. בן גוריון הבין כי הבעיה היא לאומיות כלומר בין שתי תנועות לאומיות. בסוף שנות ה-30 דבר בן גוריון ברעיון הטרנספר (שפירושו העברת חלק מערביי א"י לאזור עבר הירדן) את הטרנספר יבצעו הבריטים שידאגו להעברת מאה אלף ערבים אך התוכנית נפלה בסוף.

המחנה האזרחי ז'בוטינסקי: ז'בוטינסקי טען שהערבים לא יסכימו לעולם להגיע להסכם עם היישוב היהודי כיוון שהם לא יסכימו לרוב יהודי בא"י ולכן הם יתנגדו לעלייה ולהתיישבות לכן מסקנתו הייתה כי כל עוד יאמינו הערבים כי ניתן להיפטר מהיהודים הם לא יגיעו להסכם כלשהו. הצעתו היא להקים קיר ברזל שפירושו צבא עברי מזויין שיוכיח לערבים כי אין סיכוי להיפטר מהיישוב היהודי. פיתרונו המדיני של ז'בוטינסקי הוא שערביי א"י יוגדרו כמיעוט לאומי החי בתוך חברה לאומית ובתור מיעוט יהיה זכאי לכל הזכויות הלאומיות. ז'בוטינסקי מתנגד לחלוקת הארץ לשתי מדינות לאומיות נפרדות כי אין מקום לפשרה.

ברית השלום(מחנה נוסף שקם)- זוהי קבוצת אנשי רוח, רובם יוצאי גרמניה כמו מרטין בובר או ארתור רופן ואחרים. הם האמינו כי רוב יהודי בא"י עלול להמיט שואה על היישוב היהודי. הם לא האמינו בציונות המדינית וראו את הבית הלאומי כמרכז רוחני בעיקרו. לדעתם א"י אינה צריכה להיות מדינה עברית או מדינה ערבית אלא מדינה דו לאומית אשר יוקם בה גוף שינהל את המדינה שבו יישבו נציגי שני העמים וכך לדעתם יקום שיתוף פעולה אמיתי בין היהודים לערבים.

המרד הערבי 1936- 1939. (מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט)

סיבות למרד הערבי:

  1. עלייה חמישית: לאורך שנות ה-30 מגיעים לארץ אנשי העלייה החמישית עם רכוש והשכלה והם קונים אדמות ומקימים התישבויות חקלאיות ועירוניות. בנוסף הם מפתחים מאוד את הכלכלה, החינוך והתרבות והערבים חוששים מרוב יהודי ומהשתלטת היהודים על א"י ולכן פותחים במרד הערבי.
    1. התחזקות הלאומיות הערבית: בשנות השלושים מתגברת ההתעוררות הלאומית בקרב ערביי ארץ ישראל שבאה לידי ביטוי בהתחזקות מעמדו של המופתי חאג' אמין אל חוסייני. בהנהגתו של המופתי מתגברת ההתנגדות לשלטון הבריטי ומתעוררת תסיסה אנטי בריטית שבאה לידי ביטוי בפעולות כנגד הצבא הבריטי. ההתנגדות לבריטים התבטאה גם בהתארגנות פוליטית והקמת מפלגת האיסתיקלאל (עצמאות בערבית). מפלגה ערבית מודרנית שהוקמה על ידי צעירים עירוניים משכילים.
  2. עצמאותן של מדינות ערב: ערביי מצריים, עירק, סוריה ולבנון הגיעו להישגים והם בדרך לעצמאות, בין היתר בדרכים אלימות כנגד השלטון בארצם (בריטי או צרפתי). השגים אלה עודדו את ערביי א"י שגם הם יכולים להצליח במאבקם לעצמאות אם יפתחו במרד.
    1. חולשתה של בריטניה: בריטניה התחלשה והחלה לוותר על חלק מהדברים הרשומים בחוזה ורסאי לגבי גרמניה והערבים רצו לנצל זמן זה להישגים מדיניים משלהם.

מטרות המרד הערבי

  1. להקים מדינה ערבית עצמאית
  2. להביא להקפאת בנין הבית הלאומי יהודי, כלומר להביא להפסקת העלייה היהודית, להפסיק את מכירת הקרקעות ואת ההתיישבות- מאבק בתנועה הציונית
  3. למוטט את הישוב היהודי מבחינה כלכלית
  4. להקים מועצה מחוקקת שתייצג את הרוב הערבי בארץ ותהיה בעלת סמכויות חקיקה וביצוע
  5. לגייס תמיכה של דעת הקהל הערבית

מהלך המרד:

פעולות המרד הערבי כוונו נגד היהודים ונגד הבריטים.

טרור אזרחי ושביתה כלכלית נגד היהודים:

  • טרור אזרחי- ב-19 לאפריל 1936 מתקיפים הערבים יהודים באזור יפו-תל אביב. 9 יהודים נרצחו, 54 נפצעו. למחרת ממשיכים הערבים במעשה הרצח ונרצחים עוד 7 יהודים ורבים אחרים נפצעו. במקביל מציב "הועד הערבי העליון" בראשותו של המופתי חאג' אמין אל חוסייני שלוש דרישות בפני הבריטים:

1.הפסקת העלייה היהודית לארץ.

2.איסור מכירת קרקעות ליהודים.

3.הקמת ממשלת מבצעת(מועצה מחוקקת) לפי המספר היחסי בארץ(פירושה רוב ערבי) .

  • שביתה כללית: סוחרים ובעלי מלאכה סגרו את חנויותיהם, הופסקה אספקת המזון ומוצרי החקלאות ליהודים, נאסר על מכירת תוצרת ליהודים. על פועלים ערבים נאסר לעבוד במשק היהודי ובשרות הציבורי הבריטי. כמו כן הושבת נמל יפו. מטרותיה: לגרום לממשלה הבריטית להיענות לתביעות הערבים,לשתק את המשק היהודי ולפגוע קשה בכלכלת הישוב.

על מנת לוודא את קיום השביתה אותה ארגן "הועד הערבי העליון" הוקמו וועדות משנה שעסקו בארגון השביתה. כמו כן הוקמו ועדות שנועדו לסייע מבחינה כלכלית לשובתים והוקמו וועדות שבהן התרכזו הקיצוניים ותפקידם היה "לטפל" במפרי השביתה.

השביתה נמשכה 175 יום .

  • פעולות טרור כנגד הבריטים- בשלב הראשון של המרד הפעולות כנגד הבריטים היו מתונות אך הן החמירו בשלב השני וכללו פגיעה במתקנים צבאיים ותחנות משטרה, התקפות על מסילות ברזל, פצצות בריכוזים עירוניים, פגיעה בצינור הנפט ופגיעה בחיילים בריטים.

הסיבות לכישלון של השביתה הכללית:

א. השביתה נמשכה מעל למתוכנן, והמצוקה הכלכלית גרמה להיסדקות השביתה. סדקים אלה באו לידי ביטוי בתופעות הבאות:

1. פלאחים וסוחרים קיימו בסתר קשרי מסחר עם יהודים.

  1. הוועד הערבי העליון נאלץ להיכנע ללחץ של ערבים עובדי השלטון הבריטי, שדרשו לחזור לעבודה מחשש שיאבדו את מקום עבודתם לטובת היהודים
  2. הלך וגבר המתח הפנימי בחברה הערבים בין הנזקקים והרעבים לבין העשירים.
    1. "הוועד הערבי העליון" אסר על מכירת קרקעות ליהודים,אולם דווקא בזמן השביתה נמכרו יותר קרקעות ליהודים- ובמחירים נמוכים- משום שבעלי הקרקעות היו זקוקים למזומנים
    2. נוכח המצוקה הכלכלית החלו פועלים ערבים להסתנן בדרכים חלופיות ונסתרות אל מקומות העבודה

ב. ארגון מחודש של המשק היהודי:

אחת ממטרות השביתה הכללית הייתה לפגוע במשק היהודי בא"י, אך בפועל ההפך הוא שאירע. היהודים תפסו את מקומות העבודה שהושבתו ע"י הערבים, עובדים יהודים נקלטו לעבודה בממשל הבריטי, החקלאים במשק היהודי הגבירו את הייצור החקלאי ואף נכנסו לענפי גידול שבעבר הזניחו. מאחר שנמל יפו הושבת, האנגלים אפשרו ליישוב היהודי לפתוח רציף נמל בתל אביב- דבר שהתנגדו לו בעבר.

ג. הלחץ של בריטניה על "הוועד הערבי העליון":

נוכח מעשי האלימות שליוו את השביתה הכללית במשך כל חודשי קיומה איימו על הבריטים על הערבים בהפעלת משטר צבאי בארץ.

לסיכום:

המרד הערבי נכשל. הסיבות לכישלון:

1. הערבים התעייפו מהטרור שפגע גם בהם.

2. מדינות ערב לא נתנו תמיכה מספק למרד- לא כספית ולא כוח אדם.

3. התגובה הקשה של הבריטים נגד הערבים גרמה להם להפסיק את המרד.

4. התגובה היהודית למרד: התאוששות של היישוב: הם פתחו את נמל ת"א במקום נפל יפו, הפועלים היהודים נכנסו לעבודה במקום הפועלים הערבים שעבדו בא"י.

השלב השני של המרד:

השלב השני במרד הערבי נמשך מסתיו 1937 ועד מאי 1939. דרכי מאבק הערביות בשלב השני היו דומות לאלו שננקטו במהלך השלב הראשון. במהלך תקופה זו נהרגו למעלה מ-400 יהודים, וההתקפות על יעדים בריטים נמשכו. אחד האירועים הבולטים בשלב השני של המרד היה רצח המושל הבריטי של הגליל לואיס אנדריוס, בספטמבר 1937.

תגובת הבריטים למרד הערבי: הבריטים גילו יחס סובלני כלפי הערבים מתוך תקווה שהמאורעות יפסקו. אבל לאחר שהם ראו שזה החריף, הבריטים החלו להחריף צעדיהם נגד הערבים, ובתקופה זו התחזק שיתוף הפעולה הבריטי- יהודי והיחידות היהודית הפכו למכשיר יעיל. הבריטים פירקו את "הוועד הערבי העליון", הגלו את חבריו והדיחו את המופתי מנשיאות המועצה המוסלמית העליונה. המנהיגים הערבים נאסרו וברחו מהארץ. באין הנהגה גברו בארץ המהומות והבריטים הצליחו לחסל את הכנופיות(לדוגמה עפידליון) בזו אחר זו.

המדיניות הבריטית בא"י בתקופת המרד הערבי:

ב1937 מגיעה לא"י ועדת חקירה מלכותית שבראשה עמד הלורד פיל ששימש כשר בממשלת בריטניה, ואלה מטרותיה:

א. לבדוק את הגורמים לפרוץ המרד הערבי.

ב. לבדוק כיצד מבצעת בריטניה את התחייבויות במנדט כלפי היהודים וכלפי הערבים.

3. להמליץ על פתרונות שימנעו פרעות בעתיד.

בעקבות החקירה, מפרסמת הוועדה את מסקנותיה והמלצותיה:

1. בארץ קיים פער בין יהודים וערבים והוא עינו מאפשר הקמת בית לאומי משותף בין יהודים וערבים.

2. המנדט הבריטי נכשל כיוון שהוא אינו יכול לרצות את הערבים ואת היהודים כאחד ובשלב זה אין סיכוי לשלום בין שני העמים.

המלצות הוועדה:

1. המנדט הבריטי על א"י חייב להסתיים.

2. יש לחלק את הארץ לשתי מדינות עצמאיות ובניהן תפריד מובלעת (שטח הפרדה בריטית) על פי ההמלצה: היהודים יקבל חמישית משטח הארץ אשר תכלול את מישור החוף מבאר טוביה ועד ראש הנקרה, הגליל ועמק ישראל, הערבים יקבלו את שאר הארץ: את יהודה, שומרון והנגב ואילו המקומות הקדושים: ירושלים, בית לחם ויפו יישארו בבעלות בריטית. החלוקה תתבצע באופן הדרגתי ובתקופת הביניים עד שיוקמו שתי המדינות לא יוכלו היהודים לקנות אדמות בשטח המיועד לערבים ולהפך ובנוסף הוגבלה העלייה ל-12 אלף איש בשנה לחמשת השנים הבאות.

התגובות לוועדת פיל:

תגובת הערבים:

הערבים התנגדו התנגדות מוחלטת לתוכנית החלוקה והם מחדשים את המאורעות בארץ. הם טענו שאי אפשר לוותר על מישור החוף והנמלים מסיבות כלכליות ובנוסף הם מתנגדים שהבריטים יישבו בירושלים כי הם טוענים שתוכנית החלוקה תפגע במקומות הקדושים לאסלאם.

תגובות היהודים:

ביישוב היהודי נחלקו הדעות:

תומכים (בעד): בראש התומכים עמדו בן גוריון ווייצמן שטענו שיש לקבל את ההמלצות מהנימוקים הבאים:

1. למרות הוויתור על שטחים רבים יש לראשונה סיכויי להקים מדינה יהודית עצמאית אשר תזכה להכרה בינלאומית.

2.המדינה היהודית לא תהיה מוגבלת בקליטת עולים ותשמש פתרון למוצקת יהודי גרמניה ויהודי פולין שסבלו מאנטישמיות.

3. השטח המוצע ליהודים כולל אדמות פוריות וראויות לגידולים חקלאיים והדבר ייתן יתרון כלכלי חשוב ויאפשר קשר מסחר עם אירופה.

המתנגדים(נגד): בראש המתנגדים עמדו ז'בוטינסקי והמחנה הרוויזיוניסטי.

נימוקיהם להתנגדות:

1. החלוקה תפגע ברעיון א"י השלמה ותביא לעצירת ההתיישבות.

2.שטחה של המדינה היהודית הוא קטן מאוד ויקשה על המשך קליטת העלייה.

3. הערבים יושבים על הערים, הדבר נותן להם יתרון אסטרטגי דבר העלול לפגוע בעתיד ביהודים.

תגובת הבריטים:

הבריטים נסוגים מתוכנית החלוקה מהסיבות הבאות:

1. הסכמה לתוכנית החלוקה פירושה הודעה בכישלון המנדט הבריטי דבר שאולי יחייב את בריטניה לסגת מא"י.

2. אנגליה הייתה צריכה להגן על תעלת סואץ (בעקבות עליית היטלר לשלטון) ולכן העדיפה להשקיט את הערבים.

היערכות היישוב היהודי אל מול המרד הערבי:

תחום הביטחון:

היישוב היהודי עובר ממדיניות של הבלגה ליוזמה התקפית שמטרתה התגוננות.

א. הקמת יחידות ארציות על מנת להבטיח את הקשר והרצף הטריטוריאלי בין היישובים לכן, הוחלט להקים כוח חדש ולהכשיר לוחמים ביחידות התנדבותיות.

ב. הקמת היחידה הנודדת- היחידה הנודדת הוקמה ע"י יצחק שדה ומנתה 75 לוחמים צעירים. תפקידם היה לשכב במארבים ליליים ולהפריע לערבים להסתנן. בנוסף הם פגעו גם בעורף האויב באמצעות חדירה לבסיסי הכנופיות והסתלקות מהירה. היחידה הנודדת פעלה כיחידה בלתי לגלית.

ג. הקמת פו"ש (פלוגות שדה)-הקמת פו"ש נבעה מההחלטה להקים יחידות ארציות שיפעלו בשיטה של הנודדת, כלומר יוזמה התקפית, מחוץ לגדר. תפקיד הפו"ש היה לקיים מארבים לכנופיות ואף להתקיף את מקום יציאתם של הכנופיות.

ד. פלוגות הלילה של וינגייט-פלוגות הלילה של וינגייט הוקמו בשנת 1938 ביוזמת השלטון הבריטי במטרה להגן על קו צינור הנפט. היחידה הורכבה מכמה פלוגות בראשם עמד קצין בריטי בשם וינגייט (וינגייט היה קצין מודיעין בהכשרתו) וינגייט אימן את אנשיו לאסוף מודיעין ולהילחם בלילה, סוג זה של לוחמה שהערבים לא הכירו. הם פעלו בלילות וזרעו פחד, מבוכה ובלבול אצל הערבים.

ה. המשמרות הנעים- יחידה זו הוקמה במסגרת משטרת היישובים העבריים. יחידות משטרה אלו אוישו באנשי "ההגנה" שהתנדבו למשטרה הבריטית. הם צוידו בטנדרים ונעו בכבישי הארץ ותפקידם היה לאבטח שיירות ועובדים בשדות.

ו. הקמת גדר בצפון- כאשר מעשי הטרור של הערבים מתגברים מחליטים הבריטים להקים גדר שתמנע חדירה של כנופיות דרך סוריה ולבנון. את הגדר בנתה חברת סולל בונה, ובניית הגדר נמשכה שלושה חודשים. הועסקו בבניה אלף איש שאובטחו ע"י אנשי ההגנה.

היערכות היישוב היהודי בתחום הכלכלה בשנים 1936- 1939

  1. קליטת עובדים יהודיים במגזר החקלאי-בעקבות המרד החלו להגיע פליטים שברחו מהשכונות מסביב תל אביב. את אותם פליטים לקחו לעבודות חקלאיות ביישוביים שבמישור החוף.
  2. התפתחות משק חקלאי מעורב- היהודים החלו להיכנס לענפי החקלאות כמו גידול ירקות ונוצר תהליך של משק מעורב. הסוכנות היהודית מעמידה לרשות העובדים הדרכה חקלאית, וכן החל גידול משמעותי בענף הלול.
  3. הקמת נמל תל אביב- עקב השבתת נמל יפו שהיה נמל שדרכו ייצאו הדרים או תפוזים לחו"ל עמד ענף ההדרים בפני סכנה מוחשית להפסק הייצוא, ובעקבות כך ממשלת בריטניה מאשרת את בניית נמל תל אביב שהוא הנמל העברי הראשון.
  4. עבודה עברית- אחת מנקודות המחלוקת היא שאלת העסקתם של היהודים בקטיף. בפרדסים העדיפו להעסיק פועלים ערביים ועקב השביתה הערבית הם העסיקו עובדים יהודיים וכך התחילה תקופה של עבודה עברית.
  5. התפתחות התעשייה- כתוצאה מהמרד הומרצו תהליכי התעשייה והייצור ועברו לעבודה של יהודים כפועלים במפעלי תעשייה וכך במקום שיתוק המשק העברי מתפתחת תעשייה וכלכלה שתלויה אך ורק ביהודים.

פעילות היישוב היהודי בתחום ההתיישבות

  1. התיישבות חומה ומגדל- ההגנה, לוחמי הפו"ש ומתנדבים מתנועות הנוער מקימים נקודות התיישבות חדשות באופן הבא: לפני רדת החשכה הם מתרכזים עם ציוד וכאשר יורד הלילה מקימים חומה ומגדל שמירה והם צריכים לסיים אותו עם אור הבוקר. בתוך מגדלי השמירה יוצרים חרכי ירי. הם מקימים 52 נקודות התיישבות בכל הארץ וכך הם יוצרים התיישבות שנפרסת מהצפון לדרום ואמירה: "הנה אנחנו פה".
  2. רכישת קרקעות ע"י קק"ל- בתקופת המרד הערבי הוגברה רכישת הקרקעות ע"י מוסדות היישוב ומחיריהן, עקב המצב הביטחוני שמנע ממשקיעים לרכוש קרקעות. היהודים מנצלים את המצב, רוכשים קרקעות, וקובעים עובדות מדיניות בשטח.
  3. התיישבות האלף-ב- 1932 הוחל במימוש תכנית התיישבות של אלף משפחות, מטרת התוכנית הייתה ליישב את המשפחות בישובים בסמוך למושבות על מנת שיהוו חומת מגן ויספקו ביטחון למושבות. מסיבות תקציביות יושבו בסופו של דבר רק כ- 450 משפחות בתשעה מושבים וקיבוץ אחד, כמו כפר ביל"ו ליד רחובות, נטעים ובית עובד ליד נס-ציונה.

הוויכוח בנוגע לדרכי התגובה כלפי התקפות הערבים.

הבלגה מול התקפה:

הבלגה: ההיערכות הביטחונית של היישוב הערבי בזמן מאורעות תרצ"ו- תרצ"ט, ודרכי התגובה של הנהגת היישוב, עוררו ויכוח גדול בתוך היישוב. הבחירה של הנהגת היישוב באסטרטגיה של הבלגה לא הייתה מקובלת על דעתם של כלל הזרמים. במחנה המצדדים בהבלגה היו רוב אנשי המחנה הפועלי, וכן אנשי הזרם המרכזי במחנה האזרחי בראשות חיים וייצמן.

טיעוניהם של מצדדי ההבלגה:

1. הטיפול בטרור הערבי הוא מתפקידה של הממשלה הבריטית: הטיפול חייב להיות בידי הבריטים ששולטים בארץ. אם היהודים יגיבו באלימות, הבריטים יראו עצמם פטורים מלהגיב. יתרה מזאת, הבריטים טענו, ב"מאורעות" הקודמים כי התקריות היו הדדיות.

2. קשרים עתידים עם הבריטים: הנהגת היישוב חששה כי אלימות מצד היהודים תגרום להפסקת העלייה ע"י הבריטים. חשוב היה לשמור על קשרים הבריטים בשל נושאי העלייה והתיישבות בא"י.

3. השמירה על טוהר הנשק- אלימות כלפי האוכלוסייה הערבית החלשה: נשים, ילדים וזקנים, לא הייתה מוסרית בעיני הנהגת היישוב. היה חשוב להם להימנע מתגובה אלימה ובלתי מוצדקת.

התקפה:

מול מצדדי ההבלגה ניצבו התומכים בהתקפה. ב-1937 הוקם ארגון ה"הגנה" ב', שבשילובו עם בית"ר הפך עד מהרה הארגון הצבאי הלאומי או בקיצור האצ"ל. האצ"ל פעל על פי האידיאולוגיה הרווזיניסטית של זאב ז'בוטינסקי ורבים מחבריו היו בוגרי תנועת הנוער בית"ר.

טיעוניהם של מצדדי ההתקפה:

1. ביטול היוזמה הערבית- המחנה הרוויזיוניסטי רצה להפסיק את הפועלות שנקטו הערבים.מתקפה נגד תביא לחיסול הטרור הערבי, ובכך יש להפוך את הגלגל ולהעביר את יוזמת המתקפה לידיים יהודיות.

2. הבלגה פירושה פיוס ופחד- במדיניות של הבלגה יש נכונות לוותר, להתפייס, ולהיכנע לדרישות הערבים. לפיכך, התקפה מצד היישוב היהודי תוכיח כי היישוב היהודי לא מוכן להיעתר לדרישות הערבים. זאת ועוד, הבלגה פירושה הפגנת פחד והיא עלולה להזמין אלימות נוספת ומתמשכת.

3. חיזוק השליטה היהודית בא"י- רק באמצעות כוח צבאי, גם אם מדובר בטרור יהודי, ניתן יהיה לשלוט בא"י. לטענת המחנה הרוויזיוניסטי, יש להיאבק בערבים באמצעים כוחניים ולהביא לדיכוים, כדי להנציח את השליטה היהודית בא"י.

ארצות האסלאם והיהודים בה בין שתי מלחמות עולם

במהלך המאה ה-19 החל בארצות האסלאם תהליך הקולוניאליזם(קולניה- מושבה).

לפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה, נמצא רוב העולם הערבי תחת השפעת האימפריה העותומאנית. בסיום המלחמה התפרקה האימפריה ורוב ארצות האסלאם נשלטו ע"י צרפת, בריטניה ואיטליה. ההתפתחויות שחלו בקהילות היהודיות היו תוצאה ישירה של המפגש עם הקולוניאליזם האירופי, כלומר היהודים הושפעו מהמעצמה ששלטה בארצם.

מידת המעורבות של המעצמה בחיי האוכלוסייה (שליטת המדינות והתערבותם):

צרפת: צרפת שלטה באלג'יריה, תוניסיה, מרוקו, סוריה ולבנון. הקולוניאליזם הצרפתי האמין במעורבות ישירה בחיי האוכלוסייה המקומית, וניסה להעביר לה את השפה והתרבות הצרפתית. הצרפתים ראו בקולוניאליזם מעין שליחות תרבותית, ולכן הקימו בארצות הקולוניאליות בתי ספר ומוסדות תרבות צרפתיים.

הם ניסו לחולל שינויים בחיי האוכלוסיות עליהן השתלטו: באלג'יריה ובארצות צפון-אפריקה האחרות הם עודדו התיישבות אירופית, שינו את הרכב האוכלוסייה ויצרו פערים בין המתיישבים (אלה שבאו מצרפת והתיישבו בקולוניות הצרפתיות), להם ניתנו רוב הזכויות, לבין המקומיים (הילידים), שהיו בעלי זכויות מעטות ובנוסף הם יישבו משפחות צרפתיות במושבות הקולוניאליות.

בריטניה: בריטניה שלטה בירדן, מצרים, א"י ועיראק. בקולוניאליזם הבריטי, לעומת זאת, מידת המעורבות לא הייתה ישירה ועמוקה כמו זו של הצרפתים. בדרך כלל, נמנעו הבריטים מניהול ישיר של המדינה(שלחו אנשי צבא ואנשי מנהל: נציבים צ'רנסלור, בק מייקל), חוץ משליטה על עניינים הקשורים לאינטרסים הצבאיים והכלכליים שלהם.

הבריטים נתנו יותר סמכויות לתושבי המקום בניהול ענייניהם הפנימיים, בהם הבריטים לא רצו להיות מעורבים.

בחלק מן המקרים הובטחה עצמאות, כלומר, הקולוניאליזם הבריטי נתפס כזמני.

כמו כן, הבריטי ניסו לקיים דיאלוג עם התנועות הלאומיות המקומיות.

לבריטניה לא היו מסרים תרבותיים שאותם רצו להעביר לאוכלוסייה המקומית.

איטליה: איטליה שלטה רק בלוב. הקולוניאליזם האיטלקי היה פחות משמעותי באזור, מפני ששלט רק על לוב. האיטלקים שלטו ע"י פיקוח מחמיר על חיי התושבים המקומיים, ולוב סופחה באופן מוחלט לאיטליה והפכה לקולוניה איטלקית. בשלב מאוחר יותר הושפעה לוב מהשלטון הפשיסטי באיטליה ומגישתו האנטישמית ליהודים.

שליטת איטליה בלוב מזכירה את השליטה בצרפת. היא מטביעה שם אזרחים ומנסה להשליט את השפה והתרבות.

לסיכום: ניתן לומר, שהקולוניאליזם הצרפתי היה ישיר יותר מן הבריטי והוא הותיר את חותמו על התרבות המקומית, למשל: אנשים רבים מארצות האסלאם, אשר חיו תחת שלטון צרפתי, הם דוברי צרפתית.

הקולוניאליזם הבריטי הותיר את חותמו בעיקר על המנהל ועל מוסדות המדינה, ופחות על התרבות.

תגובה אחת על ”צמיחת התנועה הציונית“

  1. יוסי כתב:

    וואי תודה רבה!! זה ממש יעזור לי השנה!

הוספת תגובה